ע"א 3381/17

תקציר

בפסק הדין שניתן ביום 22.8.2018 דחה בית המשפט את ערעורו של אשכנזי וקיבל חלקית את ערעורו הנגדי של בן שלמה בנוגע למחלוקות על הסכמים ועסקאות כספיות בין הצדדים. בית המשפט אישר את ממצאיה העובדתיים של הערכאה החוקרת, תוך הדגשת מגבלות התערבות הערעור בקביעות עובדתיות ומהימנות שנבחנו על ידי הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט דחה את ערעורו של אשכנזי על יסוד תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, ולא מצא כל טעות בעובדה או ביישום הדין בפסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט התייחס לחוסר העקביות של אשכנזי, וציין השתק שיפוטי שהוחל בשל טענות סותרות בדבר קיומו של הסכם הייזום. היא הדגישה כי אשכנזי לא יכול היה להכחיש את קיומו של הסכם הייזום לאחר שטען בעקשנות רק להסכם המניות. בית המשפט מצא ראיות תומכות להסכם הייזום באמצעות הצעות תשלום ועדויות במהלך המשפט. בערעור שכנגד הסכים בית המשפט כי אשכנזי לא ישלם ריבית על החוב בעת החזקת כספים בהסכמתו של בן שלמה, אך קבע ריבית מהמועד בו ביקש בן שלמה לפרוע (8.9.2009) כאשר אשכנזי שמר את היתרה בניגוד לרצונו של בן שלמה. חוק קביעת הריבית והצמדה למדד תמך בהחלטה זו, ואיפשר לבית המשפט שיקול דעת בקביעת תקופות ריבית לטיפול בירידת הערך הכספי. אשכנזי חויב לשלם לבן שלמה הוצאות ערעור בסך 40,000 ₪. פסק הדין הדגיש את ההבחנה בין הצמדה, שמירה על ערך כספי וריבית המפצה על שימוש בכספים מעוכבים. בסופו של דבר הסכימו שני השופטים נ' סולברג וי' אלרון, והדגישו את תמימות הדעים וסופיות ההחלטה.