ת"א 52640-02-23

תקציר

בית המשפט לא מצא כל ראיה התומכת בטענות התובע בדבר מצג שווא על ידי הנתבע, ודחה אותן. באשר לטענה לניצול מצב נפשי, הראיות הראו כי בעוד הנתבעת הייתה מודעת למצוקתה של התובעת, התובעת לא הוכיחה כי הדבר הוביל אותה לחתום על חוזה חמור באופן בלתי סביר מהרגיל. התובעת גם לא הצליחה להוכיח כי תנאי החוזה אכן היו גרועים באופן בלתי סביר, וכי הניצול הלך שולל על שיקול דעתה. מאחר שלחוזים לא היה זמן קצוב, הייתה לתובעת זכות לבטלם בהודעה סבירה, כפי שנתנה. התובעת דרשה החזר של כל תשלומיה, אך בית המשפט מצא כי שילמה סך של 23,500 ₪ בלבד, והורה על החזרת השיקים שלא נפרעו. עוד קבע בית המשפט כי מאחר שהייצוג המשפטי לא הושלם, התובעת אינה צריכה לשלם את יתרת הסכום כמפורט בחוזים. באשר לתביעה שכנגד, דחה בית המשפט את תביעות הנתבעת לתשלום נוסף בשכר, שכן החוזים לא סיפקו אותן. בית המשפט דחה גם את טענות הנתבע כנגד עורך דינו הנוכחי של התובע, בקובעו כי חובת הזהירות של עורך הדין היא כלפי הלקוח בלבד, וכי השפה הקשה שנקטה כלפי הנתבע במהלך המשפט חוסה בחסינות חקיקתית. הן התביעה העיקרית והן התביעה שכנגד נדחו, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.