ע"מ 26715-02-13

תקציר

המערער, קבלן שיפוצים, ערער על החלטת פקיד השומה לפסול את ספריו לשנים 2006 ו-2007, דבר שהוביל לאי הכרה בהוצאות מסוימות. בשנת 2006 תבעה המערערת הוצאות בסך 494,000 ₪ בגין עבודות חוץ שבוצעו לכאורה על ידי קבלן משנה, מר וקסמן. עם זאת, האחרון הכחיש כל קשר למערערת או להוצאת החשבוניות הנדונות. המערערת לא הביאה ראיות מספיקות כדי לשכנע את בית המשפט כי העבודה אכן בוצעה או כי ההוצאות הוצאו, על אף שהיו ברשותה האמצעים לכך. לפיכך, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת המשיב שלא להכיר בהוצאות אלה, והערעור לשנת המס 2006 נדחה. באשר לשנת 2007 דרשה המערערת הוצאות בסך 757,282 ₪ עבור קבלני משנה שונים. המשיב לא הכיר בהוצאות בסך 473,235 ₪ בשל אי המצאת הוכחת תשלום ראשונית על ידי המערערת. בית המשפט בחן את הראיות שהגיש המערער, לרבות רשימת המחאות ועדויות, וקיבל את הערעור בחלקו. היא הכירה בהוצאות בסך 224,403 ₪, ומצאה כי המערערת אכן שילמה סכום זה לקבלני המשנה. בית המשפט התייחס גם לטענות המערער בדבר פסילת ספריו, וקבע כי הן חסרות שחר. ההליך התנהל כראוי, ולמערער ניתנו הזדמנויות רבות להציג את טענותיו. בית המשפט ציין כי נטל ההוכחה רובץ על המערערת לאורך כל הדרך, והמשיבה מילאה כל חובת הצדקה שעשויה הייתה להידרש מהם. כמו כן, בית המשפט מצא כי פסילת הספרים נעשתה במסגרת הזמן הנדרשת ובהתאם לנהלים הרלוונטיים. נוכח דחיית רוב הערעור, ונוכח העובדה שרוב טענות המערער לא צלחו, חויבה המערערת לשאת בהוצאות המשיב בסך 40,000 ₪. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 16.6.2014.