תמ"ש 4440-07-20

תקציר

פסק הדין דוחה את טענתם של שני בנים שטענו כי הוריהם המנוחים העבירו להם את זכויותיהם בדירה משותפת. תחת זאת, היא מקבלת את טענת הבת ובעלה, שביקשו לפרק את השותפות בדירה. בפסק הדין נקבע כי חלקם של ההורים בדירה (40%) יחולק שווה בשווה בין ששת ילדיהם, כולל הבת ובעלה שהיו בעלי 60% הנותרים. הנושא המרכזי היה האותנטיות והכוונה מאחורי מכתב מיום 1.11.2015, אותו הציגו שני הבנים כראיה לכוונת הוריהם להעניק להם במתנה את הדירה. בית המשפט מצא ספקות משמעותיים לגבי הנסיבות שבהן הוכן המכתב וחוסר סופיותו. הוא לא היה רשום, וציר הזמן שלו לא עלה בקנה אחד עם מסמכים אחרים. עורך הדין שניסח לכאורה את המכתב הכחיש זאת והעיד כי מדובר בהזיה. בית המשפט פירש את המכתב כניסיון של ההורים לפייס את שני הבנים שעברו לביתם ומונעים מהם לעבור לדירה קטנה יותר. כמו כן, בית המשפט קבע כי הסכם השיתוף בין ההורים לבין הבת ובעלה, מיום 9.12.2015, מצביע על כוונת ההורים לשמור על זכויותיהם ולהגביל כל העברה. הוראות ההסכם, לרבות הדרישה להסכמה הדדית למכירת נכסים, נתפסו כמגינות על זכויות ההורים ולא נועדו להתקיים גם לאחר מותם. בעקבות זאת קבעה השופטת כי יש לחלק את חלקם של ההורים שווה בשווה בין כל ששת האחים, ולפרק את השותפות באמצעות מכירת הדירה וחלוקת התמורה בהתאם. השופט גם המליץ לצדדים ליישב את חילוקי הדעות ביניהם וללמוד לחיות כאחים ואחיות. פסק דין זה ניתן בהעדר הצדדים ומיום 30.7.2023.