ת"א 71168-03-22

תקציר

המחלוקת נוגעת לתנאי ההלוואה שנטלו הנתבעים מהתובע, לרבות סכום ההלוואה, שיעורי הריבית ותביעות ההחזר. השופט מוצא כי שני הצדדים לא הצליחו לבסס את טענותיהם במידה מספקת בראיות. הם מסכימים כי סכום הקרן של ההלוואה עמד על 150,000 ₪, בניגוד לטענת התובע כי הוא עמד על 163,260 ₪. השופט מקבל זאת ואף קובע כי טענות הנתבעים לפירעון ההלוואה בדרך של קיזוז אינן נתמכות בראיות. הסכם ההלוואה אינו עומד בדרישות חוק אשראי הוגן בנוגע לגילוי שיעורי הריבית, מה שמוביל את השופט להורות על קיום ההסכם תוך תיקון תנאי הריבית הבלתי חוקיים. כתוצאה מכך, השופטת מחליטה כי על הנתבעים לפרוע את יתרת קרן ההלוואה בסך 144,745 ₪ לתובע, ללא כל ריבית חוזית או פיצוי, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על סכום הקרן שלא שולם. סכום זה ישולם תוך 30 יום. עוד מציינת השופטת כי אין בקביעה כדי לבסס ממצאים כלשהם בנוגע ליחסי העבודה הנטענים בין הצדדים או לתביעותיהם הכספיות ההדדיות, אשר יש לדון בהם בבית הדין האזורי לעבודה. לבסוף, לאור הממצאים והפרת חוק אשראי הוגן, השופט מחליט שלא להורות לכל צד לכסות את ההוצאות, למרות חוסר אמינותו של התובע.