סע"ש 4306-12-18

תקציר

התובעת, מתכננת טכנית תעופתית, עבדה אצל הנתבעת מס' 1 במשך כ-12 שנים עד להתפטרותה בשנת 2016. היא הגישה תביעה נגד מעסיקתה, בטענה להתפטרות לפי חוק הפיטורים בשל הרעת תנאים. כן תבעה תשלום זכויות שונות המגיעות לה במהלך העסקתה ולאחר סיומה, וכן השבת סכומים שהועברו מכספי הפנסיה שלה לנתבעת מס' 1. בתביעה נקבו גם בשמותיהם של נתבעים 2 ו-3, שהיו בעלי מניות ודירקטורים של הנתבעת מס' 1, ונתבעת מס' 4, חברת הביטוח של התובעת. בית המשפט פסק לטובת טענות התובע במספר סעיפים. ראשית, הקיצוץ בשכרו של התובע נמצא זמני, ומשלא עמדה הנתבעת בהתחייבותה להשיב את הסכומים שהופחתו, זכאית התובעת להפרשי שכר בסך 6,198 ₪. שנית, התפטרותה של התובעת הייתה מוצדקת בשל הרעת התנאים, ועל כן היא הייתה זכאית לפיצויי פיטורים, בניכוי הסכום שכבר נזקף לה, בסך של 20,749 ₪. שלישית, בית המשפט קיבל את חישובי התובעת וקבע כי היא זכאית לגמול שעות נוספות בסך 19,023 ₪. בנוסף, קבע בית המשפט כי היה על חברת הביטוח ליידע את התובעת בטרם תשיב 57,397 ₪ מכספי הפוליסה שלה לנתבעת מס' 1. מחדלה של חברת הביטוח בכך היווה הפרה של חובת הזהירות והאמון. עם זאת, מאחר שהתובעת לא הביאה ראיות מספיקות לפירוט הסכומים שהיו צריכים להישאר בפוליסה שלה, תביעתה להשבת כספים אלה נדחתה. תביעת התובעת להרמת מסך ההתאגדות ולהטלת אחריות אישית על נתבעים 2 ו-3 נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי אי העברת הכספים לקרן ההשתלמות כבר שולמה לתובע על ידי הנתבעת מס' 1. לאור ההליכים ובהתחשב בתקופת ההעסקה, חויבה הנתבעת לשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך 17,000 ₪. כל צד היה אמור לשאת בהוצאותיו לגבי חברת הביטוח.