רע"א 7276/21

תקציר

בפסק הדין שניתן הפעיל בית המשפט את סמכותו לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, להתייחס לבקשת רשות ערעור כאילו ניתנה רשות, ולאחר מכן קיבל את הערעור. ערעור זה נסב במחלוקת הנוגעת לעיון במסמכים, כאשר ש.י.ב. טענה כנגד תחולת צו בית המשפט לפי סעיף 1(10), המחריג החלטות בדבר בדיקת מסמכים מדרישות פרוצדורליות מסוימות. הסוגיה המרכזית נגעה לשאלה האם המסמכים המפורטים בתצהיר גילוי המסמכים נגישים במלואם לעיון ש.י.ב., שאלה שבית המשפט המחוזי נמנע בעבר מלהתייחס אליה. החוקים מעניקים לצד את הזכות לעיין במסמכים שנחשפו, ומדגישים את החשיבות של הליכי גילוי ועיון נאותים כדי להבטיח הליך שיפוטי הוגן. למרות הדגש ששם בית המשפט המחוזי על יעילות, בית המשפט העליון הדגיש כי לא ניתן להקריב זכויות פרוצדורליות תחת שיקולים כאלה. לפיכך התקבל הערעור, והורה לבית המשפט המחוזי לבחון מחדש את טענות הצדדים ולהפעיל כלים שיפוטיים לצורך הכרעה. בנוסף, חויב מניב לכסות את הוצאותיה של ש.י.ב בסך 4,000 שקל. פסק הדין ניתן ביום 17.11.2021.