תע"א 2245/08

תקציר

התובעת, עובדת בהריון, תבעה את מעסיקה בגין פיטורים שלא כדין והטבות פיצויים שונות. עם זאת, השופט פסק לטובת הנתבעת, וקבע כי התובעת לא פוטרה מעבודתה. התובעת לא הצליחה להוכיח את נסיבות תביעתה והציגה גרסאות לא עקביות לאירועים. זאת ועוד, עדויות הנתבעים, שנמצאו אמינות, תמכו בטענתם כי התובעת לא גילתה על הריונה וכי היא לא פוטרה. מאחר שהתובעת לא פוטרה, לא חלו במקרה זה סעיפים הנוגעים לפיטורי עובדות בהריון. לפיכך, השופטת בחנה את הסעדים המתאימים בהתבסס על תקופת ההעסקה בפועל, שעמדה על כשבעה חודשים. עוד ציינה השופטת כי התובעת אינה זכאית לדמי הבראה משום שלא עבדה אצל הנתבעת למעלה משנה ברציפות. באשר לתביעת התובעת לפדיון ימי חופשה, חישב השופט כי התובעת זכאית לחמישה ימי חופשה, בהתחשב בכך שעבדה כשבעה חודשים. לאחר ניכוי ימי החופשה שכבר ניצלה, זכאית התובעת ליומיים נוספים, בסך 320 ₪. השופטת קבעה כי התובעת אינה זכאית לתוספת דמי חגים משום שלא התקיימו התנאים המפורטים בצו הכללי. בנוסף, דחתה השופטת את טענת התובע להטיל אחריות אישית על הנתבעים, ולא מצאה כל הצדקה או תשתית ראייתית להרמת מסך התאגיד. בעקבות זאת, השופט הורה לנתבעת לשלם לתובע 320 ₪ עבור יתרת החופשה השנתית, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק, ופסק לנתבעים 3,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על פסק הדין תוך 30 יום מקבלתו.