ע"פ 311/77

תקציר

בית המשפט העליון ביטל את הרשעתו של המערער בזיוף מסמך לפי סעיף 5 לחוק לתיקון דיני העונשין (עבירות מרמה, סחיטה ועשקה), התשכ"ג-1963, בנימוק שמספר שלדה אינו "מסמך" כהגדרתו בחוק. עם זאת, בית המשפט אישר את ההרשעה בזיוף סימן זיהוי לרכב לפי סעיף 62(9) לפקודת התעבורה (נוסח חדש). על המערער, בעל מוסך, נגזרו 18 חודשי מאסר בפועל, שישה חודשי מאסר בפועל והשאר על תנאי, וקנס של 5,000 ל"י או שלושה חודשי מאסר במקום הקנס. רוב השופטים הסכימו עם גזר הדין כפי שסברו שהוא סביר בהתחשב בעבירות הקודמות של המערער. פסק הדין, שניתן על ידי השופטת בן-פורת, קבע כי מספר שלדה, כמו חתימה על ציור או חותמת על נשק, אינו כשלעצמו מסמך והוספתו או שינויו אינם מהווים זיוף מסמך. הגדרת "מסמך" בחוק לתיקון דיני העונשין לא שינתה את הפרשנות המשפטית הקודמת. זאת ועוד, בית המשפט פירש את סעיף 62(9) לפקודת התעבורה באופן רחב כך שיכלול את מספר השלדה כסימן זיהוי של הרכב. נימוקיה של השופטת בן-פורת נתמכים על-ידי השופטים ויתקון ומאני.