ת"א 28196-05-19

תקציר

התובע, מנהל העיזבון של בעל הבניין שנפטר בשנת 1997, תבע את הנתבע על כך שפלש ליחידה מסחרית בבניין והשכיר אותה ללא ידיעתם והסכמתם של היורשים. הנתבע טען כי היחידה הושכרה לאביו, דייר מוגן, וכי הוא עצמו רשאי להמשיך ולנהל אותה לפי חוק הגנת הדייר. בית המשפט בחן האם החייט הוא דייר מוגן ואם הנתבע יכול להוכיח את טענתו. נקבע כי החייט אכן היה דייר מוגן, וכי הנתבע הוא בנו. עם זאת, הנתבע לא הוכיח כי המשיך לנהל את עסקיו של החייט או כי עבד עמו טרם מותו, כנדרש בחוק. בית המשפט מצא כי היחידה הייתה נטושה במשך שנים והנתבע שכר אותה ללא הסכמת היורשים, ולכן הוא אינו זכאי למעמד של דייר מוגן. יתר על כן, בית המשפט לא קיבל את טענת השיהוי או התיישנות הנתבעת, שכן לתובע נודע על המצב רק בשנת 2018. השופט הורה לנתבעת לפנות את היחידה בתוך 30 יום ודחה את התביעה בגין דמי שימוש שלא שולמו, שכן היורשים זנחו במשתמע את תביעתם. כמו כן חויב הנתבע לשלם את הוצאותיו המשפטיות של התובע. ככלל, בית המשפט פסק לטובת התובע, הכיר במעמדו של הנתבע כבלתי חוקי והורה על פינויו.