רע"א 596/24

תקציר

ביום 31.12.2023 דן בית המשפט המחוזי בבקשה לסעד זמני שעניינה פינוי דירת מגורים ממושכנת. בית המשפט מצא כי הסעד הזמני אינו עולה בקנה אחד עם המטרות הכספיות של התביעה, המבקשים לא הביאו די ראיות לביסוס עילת תביעה, ומאזן הנוחות לא נטה לטובתם. בנוסף, התביעה הוגשה באיחור ניכר, שכן בית המגורים היה משועבד משנת 2008, כאשר הליכי העיקול וההוצאה לפועל החלו חמש שנים קודם לכן. למרות ממצאים אלה, בית המשפט, שהכיר בהשפעה האנושית המשמעותית של פינוי תושבים, החליט "לא בלי היסוס" להעניק סעד זמני, המאפשר למבקשים לעכב את הפינוי אם הפקידו ערבות בסך 300,000 ₪ עד ליום 22.1.2024. ההחלטה הכבידה על שיקולים אנושיים על פני האינטרסים הפיננסיים של הבנק. בהמשך ביקשו המבקשים לשנות את תנאי הערבות, וביקשו לעשות שימוש בערבות צד ג' בשל קשיים כלכליים שהוחמרו עקב המצב הביטחוני השורר בענף הבנייה. עם זאת, ביום 9.1.2024 דחה בית המשפט המחוזי בקשה זו, בנימוק של חשיבות קיום תנאי הערבות הקיימים הנגזרים משווי הנכס ומסכום החוב. ערעורם של המבקשים לשינוי תנאים אלה נדחה, שכן ערכאת הערעור קבעה כי אין עילה מוצדקת להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. בהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות השיהוי של חמש שנים וזכויות הנושים הבלתי ממומשות של הבנק, הסכים ערכאת הערעור עם הקלת רוחו של הערכאה הנמוכה יותר במתן סעד זמני, אך אישר את תנאי הערבות שנקבעו כסבירים. בסופו של דבר, הערעור נדחה, אם כי בית המשפט האריך את זמן הפקדת הערבות של המבקשים עד ליום 22.2.2024, והציע ויתור צנוע ללא חיוב הוצאות משפט.