ע"א 23647-03-11

תקציר

הערעור מתייחס לתביעה של עירייה נגד המשיבים, חברה שהייתה חייבת לה ארנונה, ומר רומנו, בעל השליטה בחברה, בגין אחריות אישית לחובות החברה בעקבות הפסקת פעילותה. בית משפט קמא קיבל את התביעה נגד החברה אך דחה אותה כנגד רומנו. העירייה ערערה על פסק הדין האחרון. הסוגיה המרכזית בערעור היא האם שגה בית משפט קמא בכך שלא מצא את מר רומנו אחראי אישית לחוב הארנונה של החברה. מהמסמך שהציג רומנו במהלך החקירה עולה כי נכסי החברה נמכרו לחברה אחרת בבעלות אשתו בשנת 2002. בית המשפט קבע כי העירייה לא הצליחה להוכיח את העברת הנכסים מהחברה לרומנו, ורומנו הצליחה להפריך את חזקת הברחת הנכסים. לפיכך, היה על ערכאת הערעור לבחון האם לחברה נכסים נוספים ואם כן, האם רומנו הסיר את נטל ההוכחה שהוטל עליו להוכיח כי הם לא הועברו אליו ללא תמורה. ערכאת הערעור קבעה כי אכן היו בידי העירייה נכסים נוספים - ציוד - שגורלם לא נודע. לפיכך, הנטל היה מוטל על רומנו להוכיח שהם לא הועברו אליו. עם זאת, רומנו לא הציג כל ראיה ממשית להוכחת הדבר, והימנעותו מלהביא את רואה החשבון להעיד או להסביר מדוע לא עשה זאת, משמעה שפעל למנוע את הצגת הראיות. לפיכך, פסקה ערכאת הערעור לטובת העירייה, ורומנו נמצא חייב אישית בחוב הארנונה של החברה.