ע"ע 600011/97

תקציר

הערעור מתייחס לדרישתם של עובדים לשעבר במשרד התקשורת וברשות הדואר לכלול בשכר הקובע שני סוגי תשלומים לצורך חישוב הקצבאות, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה וימי מחלה. הטענה הראשונה מתייחסת לגמול שעות נוספות פיקטיבי שקיבלו עובדים מבלי לעבוד בפועל את השעות המדווחות. מקורו של הסדר זה בשנות השבעים בבית המיון המרכזי בתל אביב ונמשך גם לאחר הקמת רשות הדואר בשנת 1987, אם כי הוא לא הוחל על עובדים חדשים. ההסדר אושר בדיעבד על ידי הגורמים הרלוונטיים במשרד התקשורת ולאחר מכן ברשות הדואר. עם זאת, בעקבות תביעות, הסכם קיבוצי חדש בשנת 1993 ביטל את הסדר השעות הנוספות הפיקטיבי והחליף אותו בתשלום קבוע מופחת. המערערים, שפרשו לפני כניסת ההסכם החדש לתוקף, לא נהנו מהחלפה זו ונותרו ללא כל תשלום שעות נוספות שנכלל בחישוב ההטבות שלהם. התביעה השנייה מתייחסת ל"שעת בנייה", המוענקת לעובדים כפיצוי על הזמן שבילו בנסיעה לבית המיון המרכזי החדש. שעה זו נועדה לשכנע את העובדים להסכים למהלך והוענקה באופן אחיד לכל העובדים. למרות שבתחילה היה זה תשלום מותנה, מאוחר יותר הוא הפך לחלק מהסדרי השעות הנוספות העולמיים ובוטל והוחלף בהסכם משנת 1993 בדומה לגמול השעות הנוספות הפיקטיבי. בית המשפט קבע כי הסדר השעות הנוספות הפיקטיבי הוא לגיטימי רטרואקטיבית, ולכן על המערערים לקבל את התשלום החלופי שנכלל בהסכם משנת 1993 בחישובי השכר הקובעים שלהם. זה חל גם על "שעת הבנייה". רשות הדואר נדרשת לשלם למערערים שכר טרחת עורך דין והוצאות, בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ וריבית.