עמ"ש 4646-11-08

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה לפי חוק אמנת האג להשבת ילד קטין שנחטף לכאורה. המחלוקת העיקרית היא האם מקום מגוריו הרגיל של הקטין היה בצרפת או בישראל. בני הזוג, אזרח צרפתי ואזרח ישראלי, הכירו בצרפת ונדדו הלוך ושוב בין המדינות במהלך מערכת היחסים ביניהם. לאחר שנישאו, הם עברו לצרפת בשנת 2006 עם בנם הבכור, שם חיו עד שהאם חזרה לישראל עם הילד בשנת 2008 כדי ללדת את בנם השני. האם טענה כי האב הסכים שהיא תחזור לישראל לצמיתות עם בנם הבכור. האב, לעומת זאת, הגיש תביעה לפי אמנת האג בטענה להוצאת הילד מצרפת שלא כדין. על בית המשפט לקבוע את מקום מגוריו הרגיל של הקטין על פי מבחן עובדתי, תוך מתן עיקר המשקל לעובדות הפיזיות, תוך התחשבות באומד דעתם של הצדדים. במקרה זה, משקל הראיות מצביע על כך שהצדדים התכוונו לעבור לצרפת ללא הגבלת זמן. לפיכך, בית המשפט קובע כי מקום מגוריו הרגיל של הקטין היה בצרפת. כמו כן, בית המשפט קובע כי האב לא הסכים להעברת הילד לצמיתות לישראל, וכי החזרת הילד לצרפת לא תחשוף אותו לנזק גופני או נפשי, ולכן החריגים שבחוק אמנת האג אינם חלים. גם טענות האם כי על בית המשפט לדון בילד, כי אין להפריד בין האחים וכי ישראל היא הפורום המתאים, נדחות. לבסוף, בית המשפט קובע את התנאים להחזרת הקטין לצרפת, ובכלל זה שהאב מעמיד את הדירה לרשות מגורי האם והילד, ומספק ערבות בנקאית להבטחת מגורי האם. שני הצדדים ערערו על ההחלטה בנוגע לתנאים, אך בית המשפט אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר.