ב"ל 80966-09-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על המידע שסופק בלבד: **ניתוח משפטי של החלטת בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (ב"ל 80966-09-25)** **רקע:** ההחלטה עוסקת בתביעת התובע, דוד וקנין, להכיר בליקוי במרפק שמאל (אפיקונדיליטיס) כפגיעה בעבודה, בין אם כ"מיקרוטראומה" ובין אם כמחלת מקצוע, כהגדרתם בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"). התובע מבסס את טענותיו על הליך מקביל (ב"ל 23406-09-21) שהתנהל בנוגע להכרה בליקויים במרפק ימין ובתסמונת התעלה הקרפלית דו"צ כפגיעות בעבודה. בהליך המקביל, נקבעה תשתית עובדתית ומונה מומחה רפואי, אשר קבע כי תנאי העבודה גרמו, בין היתר, לאפיקונדיליטיס במרפק שמאל. התובע טוען כי מכיוון שהנתבע (המוסד לביטוח לאומי) סירב להכיר בליקוי במרפק שמאל ללא תביעה נפרדת, הוגשה התביעה הנוכחית, ובהינתן הזהות העובדתית, יש לאחד את הדיונים. **עמדת הנתבע:** הנתבע טוען כי ההליך המקביל נגע לפגיעות אחרות (CTS דו"צ ומרפק ימין), וכי התשתית העובדתית שנקבעה בו אינה כוללת התייחסות ספציפית למרפק שמאל. לפיכך, הנתבע אינו מסכים להכרה אוטומטית בליקוי במרפק שמאל על בסיס ההליך המקביל, ללא קיום דיון הוכחות כמקובל. הנתבע אף סבר בתחילה כי לא הונחה תשתית עובדתית מספקת למינוי מומחה בהליך המקביל, אך בית הדין שם מינה מומחה שקבע ממצאים לגבי מרפק שמאל, למרות שלא התבקש לעשות כן. **החלטת בית הדין (השופטת אימאן נסראלדין):** בית הדין דוחה את בקשת התובע להכרה בליקוי במרפק שמאל בשלב זה, על יסוד התשתית העובדתית והקביעות בהליך המקביל, ללא שמיעת ראיות. בית הדין מנמק זאת כדלקמן: 1. **הבחנה בין ההליכים:** בית הדין מדגיש כי ההליך המקביל עסק בפגיעות שונות (מרפק ימין ו-CTS דו"צ), וכי התשתית העובדתית שנקבעה בו (בהחלטה מיום 28.11.24) אינה כוללת התייחסות ספציפית למרפק שמאל. למרות שמומחה בתיק המקביל התייחס למרפק שמאל, בית הדין קובע כי אין לראות בכך בסיס להכרה אוטומטית בהליך הנוכחי. 2. **דרישת הוכחה לכאורית:** בית הדין מסתמך על פסיקה (עניין מזרחי) הקובעת כי לצורך מינוי מומחה בטענת מחלת מקצוע, על המבוטח להראות היתכנות לכאורית שהוא עומד בתנאי הפריט הנטען. אף שאין צורך בחוות דעת רפואית בשלב זה, נדרש כי בית הדין ישתכנע מקיום אפשרות לכאורית. 3. **צורך בבירור עובדתי ייעודי:** בית הדין סבור כי יש לברר את טענות התובע ביחס למרפק שמאל באופן ייעודי בהליך הנוכחי. אף שהתנהל דיון הוכחות בהליך המקביל, בית הדין קובע כי נדרש "דיון הוכחות קצר וממוקד שיאפשר גיבוש עובדות מוסכמות בהתייחס למרפק שמאל". 4. **עמדת הנתבע מקובלת:** בית הדין מקבל את עמדת הנתבע כי יש לאפשר קיום הליך הוכחות בתיק זה ביחס למרפק שמאל. 5. **קביעת מועד לדיון הוכחות:** בהתחשב בהגשת תצהיר משלים מטעם התובע, נקבע דיון הוכחות ליום 6.7.26. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **הפרדה בין הליכים למרות זהות עובדתית לכאורה:** החלטה זו מדגימה את הזהירות השיפוטית במניעת "קפיצה" על שלבים ובהקפדה על בירור עובדתי ומשפטי נפרד לכל טענה, גם כאשר קיימת זיקה לכאורה להליך אחר. למרות טענת התובע לזהות עובדתית, בית הדין מכיר בחשיבות של קביעת עובדות ספציפיות המתייחסות לליקוי הנטען (מרפק שמאל) בהליך הנוכחי. * **נטל הוכחה ראשוני (היתכנות לכאורית) למינוי מומחה:** ההחלטה מחזקת את הכלל בדבר הצורך בהוכחת היתכנות לכאורית של טענת מחלת מקצוע או פגיעת עבודה מסוג מיקרוטראומה, על מנת להצדיק מינוי מומחה. עיקרון זה נועד למנוע מינוי מומחים ללא כל בסיס ראשוני, ובכך לייעל את הליכי בית הדין. * **חשיבות התשתית העובדתית הנפרדת:** בית הדין מדגיש כי אף אם התשתית העובדתית בהליך מקביל תכלול התייחסות נרחבת לתנאי העבודה, אין הדבר גורר אוטומטית קביעת קשר סיבתי או הכרה בפגיעה עבור ליקוי שלא נדון בו באופן ספציפי. יש לבסס את התשתית העובדתית הרלוונטית לכל ליקוי וליקוי. * **איחוד הליכים:** החלטת סגנית הנשיא (המצוטטת בחלקים מההחלטה) לדחות את בקשת איחוד הדיונים, בשל שלב מתקדם של ההליך המקביל (כבר נשמעו ראיות וניתן פסק דין חלקי), מהווה דוגמה ליישום עקרונות איחוד הליכים, המתחשבים בין היתר בשלב ההתקדמות של כל אחד מההליכים. **סיכום:** בית הדין האזורי לעבודה נקט בגישה זהירה, תוך שהוא מכיר בצורך בבירור עובדתי נפרד לטענת הליקוי במרפק שמאל, למרות הקשר להליך מקביל. ההחלטה מדגישה את החשיבות של התאמת הליך ההוכחות לטענות הספציפיות של התובע, וכן את הדרישה להצגת היתכנות לכאורית של פגיעה כתנאי מקדים להמשך בירור באמצעות מינוי מומחה. מעמדת הנתבע, כי יש לקיים דיון הוכחות, התקבלה.