הש"א 71946-07-25

תקציר

מקרה זה עוסק בהתנגדות להודעה ממזכירות בית המשפט העליון המסרבת לקבל בקשת רשות ערעור שנייה. הסוגיה המשפטית המרכזית סובבת סביב העיקרון של *res judicata* וסופיות ההליכים בבית המשפט, במיוחד בכל הנוגע לערעורים על החלטות שיפוטיות. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **סופיות ההליכים ו-*Res Judicata***: עיקרון יסוד במשפט הוא שברגע שעניין נדון והוכרע על ידי בית משפט, הוא לא יכול להתדיין מחדש על ידי אותם צדדים. עיקרון זה, המכונה לעתים קרובות *res judicata* או הכלל נגד התדיינות טורדנית, הוא חיוני לשמירה על הוודאות המשפטית ומניעת הטרדה חוזרת ונשנית של יריבים ועומס יתר על המערכת המשפטית. בית המשפט מדגיש כי סירובה של המזכירות לקבל את הבקשה השנייה מבוסס על עיקרון זה, ומונע "התנכלויות חוזרות ונשנות לבעלי הדין ולמערכת בתי המשפט באותם נושאים שכבר נדונו והוכרעו". * **ערעור יחיד על החלטות שיפוטיות**: פסק הדין מחזק את הכלל הפרוצדורלי הקבוע לפיו צד מוגבל בדרך כלל להגשת ערעור אחד על החלטות שיפוטיות ספציפיות. בית המשפט מצטט מספר תקדימים (ע"פ 2735/12 אלקובי, ע"א 835/14 טרבלסי, ע"א תשנ"ז/19 עזריאלנט) כדי לתמוך באיסור על הגשת ערעורים מרובים על אותן פסקי דין. * **הבחנה בין הגשה ראשונה להגשה עוקבת**: טענת המבקש כי הבקשה השנייה אינה זהה לבקשה הראשונה תלויה ברעיון כי ההחלטה הקודמת לא התייחסה לכל ההיבטים של עניינם, ובפרט דחיית הבקשה לדחיית התביעה *על הסף* לפני הפקדת הערבות. עם זאת, הניתוח של בית המשפט מלמד כי בקשת רשות הערעור הקודמת *אכן כללה* הן את פסק הדין הדוחה את התביעה והן את ההחלטה בעניינים פרוצדורליים, לרבות הסירוב להכריע בבקשה *על הסף*. בית המשפט מצא כי ההחלטה הקודמת אכן התייחסה לשניהם, גם אם המבקש הבחין בהיעדר דיון ספציפי בנקודה מסוימת. * **אין ערעור על החלטת בית המשפט העליון (בעיקרו של דבר)**: בית המשפט מציין כי ניסיונו של המבקש להגיש בקשת רשות ערעור חדשה, בטענה כי ההחלטה הקודמת לא התייחסה לכל הנקודות, הוא ביסודו ניסיון לערער על *החלטת בית המשפט העליון עצמו* בבקשה הקודמת. הדבר אינו קביל, שכן הוא מבקש לעקוף את הכלל לפיו לא ניתן לערער על החלטת בית המשפט העליון בערעור או להתדיין מחדש באותו הליך. טענה זו נתמכת בהפניות לד"פ 4253/20 חג'ג' וע"א 24795-05-25 מור, העוסקים בניסיונות לעקוף סופיות פרוצדורלית. * **סיווג ערעורים**: המקרה נוגע בקצרה לחידוש משפטי או להתפתחות עדכנית המוזכרת בסעיף 6: "מחיקת הליך שאינו ערעור, בשל אי תשלום אגרה או הפקדת ערובה, היא החלטה שונה לצורך סיווג הערעור". הכוונה לפסק הדין בע"א 21063-11-24 שפירא נ' מקורה כפר קואופרטיב בע"מ*, אשר קבע הבחנה באופן סיווג ההליכים כאשר הם נדחים מחמת אי תשלום לעומת סילוקם לגופו של עניין. עם זאת, במקרה ספציפי זה, בקשת רשות הערעור הקודמת נדחתה לגופה, ולא רק בשל מחדל פרוצדורלי, ולכן ההבחנה לא היטיבה בסופו של דבר עם המבקש. **חידושים משפטיים**: בעוד שהמקרה חוזר בעיקר על עקרונות קבועים של סופיות פרוצדורלית, ההתייחסות לפרשת *שפירא נ' מקורה כפר קואופרטיב בע"מ* מצביעה על ניואנס מתפתח באופן קביעת סיווג הערעורים, במיוחד כאשר ההליכים מסתיימים בשל כשלים פרוצדורליים. עם זאת, הבחנה זו לא השפיעה על התוצאה במקרה הספציפי *הזה*, שכן הדחייה הקודמת התבססה על הגופים המהותיים של בקשת רשות הערעור. בעיקרו של דבר, בית המשפט דחה את ההתנגדות משום שבקשת רשות הערעור השנייה של המבקש נחשבה כניסיון אסור לדון בעניין שכבר הוכרע על ידי בית המשפט העליון, ובכך פגעה בעקרון הסופיות בהליכים משפטיים.