ת"א 38431-05-22

תקציר

בית המשפט בחן את תחולתה של תקנה 132 לתקנות החדשות, שהחליפה את תקנה 363(ב) לתקנות הישנות, שעניינה הטלת עיקול לאחר מתן פסק דין. מטרתן המרכזית של תקנות אלה היא להבטיח ביצוע פסק דין ולמנוע הברחת נכסים עד לפתיחת תיק ההוצאה לפועל. תקנה זו מאפשרת להעניק סעד מיד לאחר פסק הדין, ומדגישה את חשיבות העיתוי בבקשת העיקול – רצוי מיד לאחר פסק הדין כדי להבטיח המשכיות. בית המשפט הדגיש כי סעד זה, הנחשב קבוע לאחר פסק הדין, אינו דורש התחייבות או ערובה, להבדיל מסעד זמני לפני פסק דין, שכן הוא מבטיח אכיפה של פסקי דין שכבר ניתנו. עוד ציין בית המשפט כי אמנם בסמכותו לבטל או לצמצם עיקול שהוטל לאחר פסק הדין, אך עליו לעשות זאת במשורה כדי להגן על האינטרסים של אכיפת פסק הדין והסתמכותו. במקרה זה, דחה בית המשפט את הבקשה לביטול עיקולים, שכן הסכום המשמעותי המדובר הצדיק את השארתם, אם כי קבע כי העיקול יישאר כרישום ללא מימוש נכסים עד להוראה חדשה, עד לתוצאות נוספות הקשורות במקרה. ההחלטה הדגישה כי לא ניתן להשוות את המקרקעין לתשלום מיידי, והדגישה כי ניתן להאריך את הליכי האכיפה. משכך, נדחתה בקשתם של פתחי לביטול, והם חויבו לכסות את הוצאותיו של מרגין, דבר המשקף את סמכותו ואחריותו של בית המשפט לאזן בין יושר השיפוט לבין ההגינות.