ע"א 1050/07

תקציר

פסק דין זה הוא תוצאה של ערעור על תביעת נכות, אשר נדחה על ידי המשיב מספר פעמים. למערער היסטוריה רפואית של פריצת דיסק בעמוד השדרה המותני והוקצה לו פרופיל רפואי של 45 טרם גיוסו לצה"ל לשירות חובה. במהלך שירותו נתקל בקשיים בנסיעה יומיומית ממקום מגוריו בעומר לבסיסו הסמוך לתל אביב, מה שהביא להעברתו לבסיס אחר. לאחר כשמונה וחצי חודשי שירות, שהתאפיינו בנסיעות יומיומיות מתישות ובמאמץ גופני, שוחרר המערער בשל מצבו הבריאותי. לאחר מכן הגיש המערער תביעה לפי חוק הנכות, במטרה שיוכר כנכה על פי חוק בשל החמרת כאבי הגב הקיימים בו. עם זאת, המשיב דחה את הטענה, וטען כי מצבו של המערער לא נגרם או הוחמר עקב שירותו הצבאי. גם ועדת הערר אישרה את ההחלטה, והביאה את המערער להסלים את התיק לבית המשפט לערעורים אזרחיים. בית המשפט, שהכיר בתפקידה של הוועדה בבחירה בין חוות דעת סותרות של מומחים, פסק לטובת המערער. פסק הדין התבסס על מספר גורמים. ראשית, הפרופיל הרפואי של המערער הידרדר מ-45 ל-24 במהלך שירותו הקצר, דבר המצביע על הידרדרות משמעותית במצבו הבריאותי. שנית, בדיקות רפואיות גילו החמרה במצבו של המערער, דבר שהוועדה לא הצליחה להסביר בצורה משכנעת. שלישית, טענותיו הסובייקטיביות של המערער בעניין הכאב קיבלו תוקף, וחוות דעת המומחה מטעמו ביססה קשר בין מצבו לבין שעות הנסיעה במהלך השירות. השופטים מתחו ביקורת על נימוקי הוועדה, ובעיקר על הימנעותה מלהתייחס לשאלות קודמות של בית המשפט ולהסביר את העדפתה לחוות דעת המומחה מטעם המשיב. הם הדגישו כי חוק הנכות הוא חוק סוציאלי שמטרתו לסייע לאנשים הסובלים מנכות עקב שירותם. פסק הדין קיבל את הערעור, הגיע למסקנה כי חלה הידרדרות במצבו של המערער, והורה על החזרת התיק לפקיד הפיצויים לצורך הערכה נוספת של מידת ההחמרה. בנוסף, חויב המשיב בכיסוי הוצאותיו ושכר טרחת עורך דינו של המערער. השופטת ש' דברת, השופטת ז' צפת והמשנה לנשיא נ' הנדל הסכימו עם ההחלטה.