ס"ע 21588-05-21

תקציר

בית הדין בחן את הראיות שהוגשו על ידי שני הצדדים במחלוקת על תשלום השכר. התובע, עובד, טען כי המעסיק הנתבע הבטיח בעל פה לשלם לו שכר שעתי מסוים, הגבוה מזה שקיבל. הסכם ההעסקה לא נקב בתעריף שעתי מסוים, ובית הדין מצא כי הצדדים לא הגיעו להסכמה נפרדת לגביו. מטרת ההסכם הייתה להעסיק את העובד, שעבד בבניין, בשכר מינימום לשעה. חתימת העובד הייתה נוכחת על ההסכם האחיד. בית הדין מצא כי נטל ההוכחה מוטל על העובד בגין ההבטחה בעל פה, ומאחר שלא יכול היה להביא כל ראיה מלבד עדותו שלו, בית הדין לא שוכנע. עוד טען העובד כי תלושי השכר שלו פיקטיביים, שנועדו לפצל את שכרו לסכומים קטנים יותר כך שיתאימו לתעריף השעתי שהובטח לכאורה. עם זאת, בית הדין מצא כי העובד לא הביא ראיות מספיקות לטענה זו, ועדותו שלו סתרה קביעה זו. העובד הודה כי בדק את שעות עבודתו מול תלושי השכר ופנה לנציג המעסיק אם היו אי התאמות. בית הדין מצא כי נציגי המעסיק יכלו לספק הסברים מספקים לתלושי השכר ולכל רכיב נוסף, מלבד רכיבי הבונוס והערך המצטבר. לשני מרכיבים אלה לא היו הסברים ברורים, ובית הדין החליט שהם מהווים חלק מהשכר הקובע. מאחר שבהסכם העבודה נקבע כי השכר השעתי לא יפחת משכר המינימום, ותלושי השכר שיקפו זאת, הרכיבים הנוספים לא שללו את התשלום השעתי שנקבע. בית הדין הגיע למסקנה כי העובד לא עמד בנטל ההוכחה לטענותיו וכי אין לחייב את המעסיק להציג ראיות נוספות. באשר לסיום ההעסקה, דחה בית הדין את תביעת המעסיק לסכום קיזוז בגין היעדר הודעה מוקדמת מאחר שהמעסיק הסכים להעברת העובד לחברה אחרת. לעובד נפסק פיצוי לפי חוק הגנת השכר בגין הכנה לא חוקית של תלושי שכר, שבית הדין קבע על 2000 ש"ח. בית הדין חישב את התעריף השעתי הממוצע על ידי חלוקת השכר הקובע במספר החודשים ושעות העבודה. לאחר מכן היא חישבה את ההפרש בין תעריף זה לבין התעריף השעתי המשתקף בתלושי השכר עבור כל חודש, והעניקה לעובד את הסכום המתאים. כמו כן נפסקו לעובד סכומים נוספים עבור גמול שעות נוספות, דמי חופשה, דמי חגים והפרשות לפנסיה ופיצויים. בסך הכל, בית הדין הורה למעסיק לשלם לעובד 6715.91 ש"ח בתוך 30 יום, או לעמוד בפני קנסות ריבית. בית הדין גם פסק לעובד 1500 ש"ח עבור הוצאותיו, שישולמו תוך 30 יום. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בבית הדין האזורי לעבודה בתוך 15 יום.