ת"א 1498-09-15

תקציר

פסק דין זה מתייחס לתביעה שהוגשה בשם עיזבונה של פלוני, שמתה בגיל 22 מפגיעת רכבת. התובע טוען כי מדובר בתאונת דרכים ודורש פיצויים מרכבת ישראל ומהמבטחת שלהם. מנגד, טוענים הנתבעים כי מדובר בהתאבדות ולכן אינה חוסה תחת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. המחלוקת המרכזית היא האם מותו של פלוני היה התאבדות או תאונה. מהראיות עולה כי פלוני נפגע מרכבת שהופעלה על ידי רכבת ישראל ומת זמן קצר לאחר מכן. אין עדי ראייה לאירוע, ועדותו של נהג הרכבת, שטען כי ראה את פלוני שוכב על הפסים, סותרת ראיות פיזיות. גרסת הנהג אינה אמינה, וגרסת הנאשמים לאירועים אינה מוכחת. בנוסף, התנהגותו של פלוני לפני מותו, כולל ריצה על המסילה, מצביעה על כך שלא סביר שהוא התאבד. על הנאשמים מוטל נטל ההוכחה להראות כי מדובר בהתאבדות, אך הם לא הצליחו להביא ראיות מספיקות. טענתם אינה נתמכת בחקירות, שלא היו שלמות ומוטות להתאבדות. היעדר צילומי מצלמות, שהיו יכולים לברר את הנסיבות, פועל לרעתם. באשר לנזקים, בית המשפט ממנה מומחה פסיכיאטרי אשר קובע כי לעבריין נקבעה נכות נפשית לצמיתות בשיעור של 40% עקב הפרעת אישיות ודיכאון. בית הדין קובע את שכרו על 5,300 שקל לעבר ו-6,000 שקל לעתיד, חריגה מהשכר הממוצע בשל קשייו. נקבעו פיצויים בגין אובדן השתכרות, כאב וסבל, הוצאות קבורה ושכר טרחת עורך דין בסך 700,000 ₪.