עפ"ג 3947-08-11

תקציר

נגד המערער הוגש כתב אישום בגין גרימת מוות ברשלנות וסטייה מנתיב נסיעתו, דבר שגרם לו לתאונת דרכים קטלנית. המערער טען כי איבד את הכרתו לרגע לפני התאונה. בית משפט השלום הרשיע אותו וגזר עליו 16 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס כספי ופיצויים למשפחות המנוח. המערער ערער הן על ההרשעה והן על גזר הדין. ערכאת הערעור דחתה את הערעור. בית המשפט קבע כי קביעת הרשלנות של הערכאה הנמוכה יותר היא סבירה ואינה מבוססת על הערכת מהימנות, ולכן אינה מצדיקה התערבות. דעות המומחים באשר לסיבת התאונה היו שונות, אך בית המשפט מצא את חוות דעתו של מומחה ההגנה כי המערער סבל מסינקופה בלתי משכנעת. מאחר שהמערער לא הציע הסבר אחר לתאונה, ובשל הנסיבות המצביעות על רשלנותו, הגיע בית המשפט למסקנה כי התרשל. באשר לעונש, בית המשפט סירב להתערב, למרות שתקופת המאסר הייתה בצד החמור, שכן היא לא הייתה חריגה. לבסוף אישר בית המשפט את צו הפיצויים, חרף טענות המערערת כי מקורות אחרים יפצו את המשפחות. השופטים הסכימו פה אחד עם החלטה זו.