עמ"ש 34987-10-16

תקציר

פסק הדין, שנכתב על ידי השופט סרי ג'יוסי, דן בהוראות דיני הירושה כפי שהן נוגעות למקרה הנדון. השאלה המרכזית היא האם יש לערוך צוואה משנת 1995, לטובת המערערת שרון, או שבמקומה ייעשה שימוש בצוואה קודמת משנת 1988. שרון טוען כי רכש את הזכויות בבית המגורים מאמו, המנוחה, ולכן יש לקיים את הצוואה משנת 1995, המאשרת את זכויותיו בנכס. מנגד, המשיבים, בהיותם אחיו של שרון, טוענים כי הצוואה משנת 1995 פסולה משום שנעשתה תחת לחץ, ושרון השפיע שלא לצורך על אמם. עוד הם טוענים כי הצוואה נעשתה כדי לבצע עסקת מכר חלקית, שאינה חוקית על פי דיני הירושה. השופט ג'יוסי פותח ומציין כי הדאגה העיקרית במקרים של קיום צוואה היא הגשמת רצונו של המצווה, ויש להתגבר על כל פגם ביצירת הצוואה כל עוד מתקיימים היסודות הבסיסיים. לפיכך, על בית המשפט לבחון האם הצוואה מבטאת את כוונותיו האמיתיות של המנוח, בהתחשב בנסיבות יצירתה. מאחר שבית משפט קמא לא בחן לעומק את חומר הראיות, עורך השופט ג'יוסי סקירה מפורטת של שפע הראיות שהוצגו. בכלל זה, נבחן האם שרון שילם תמורה עבור בית המגורים, ואת גרסאותיהן המשתנות של האחיות לעסקה זו. מסקנת פסק הדין היא כי שרון אכן שילם תמורה עבור הבית, בניגוד לקביעתו של בית משפט קמא. עוד נקבע כי הצוואה לא נבעה מהשפעה או לחץ בלתי הוגנים מצד שרון, וכי ההשפעה, גם אם הייתה קיימת, פסקה שנים רבות לפני מותו של המנוח. כמו כן, הצוואה אינה סותרת את סעיפים 8 או 27 לחוק הירושה, הנוגעים לעסקאות בירושה עתידית ולחופש להוריש רכוש, בהתאמה. הפרק העוסק בהשפעה בלתי הוגנת דן במבחנים לקיומו, ומוצא כי השפעתו של שרון על המנוח לא הייתה בלתי ניתנת לערעור, וכי המנוח היה עצמאי, קיים קשרים עם אחרים, והצוואה נערכה ללא מעורבותו של שרון. בסופו של דבר, השופט ג'יוסי מחליט כי יש לבטל את צו קיום הצוואה משנת 1988, ובמקומו יש לתת צו קיום צוואה משנת 1995. השופטת מציעה שאף צד לא יחויב בהוצאות, ומתירה לפרסם את פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים. השופטות חננאל שרעבי ואספרנסה אלון מסכימות עם ההחלטה.