תמ"ש 46117-12-20

תקציר

השופט דוחה את הטענה בדבר טענות התובעים כי נכסיהם, דירה וחנות, הועברו לנתבעת, בתם, תחת לחץ. הדירה הועברה לנתבע במתנה, והשופט אינו מוצא כל ראיה לכפייה, אלא מתאר את האווירה באותה עת כ"נעימה, משפחתית וחמה". כמו כן, הכנסות השכירות מהדירה המשיכו להיות מועברות לתובע, דבר הסותר את טענתם לניצול. לגבי החנות מציינת השופטת כי גרסת התובע לאירועים לוקה בחוסר עקביות ועומדת בסתירה לראיות אחרות. הם טענו כי חתמו על מסמכי ההעברה מבלי לדעת על תוכנם, אך טענה זו הופרכה על ידי עדותו של עו"ד א', שהסביר להורים את העסקה, ותצהיר קודם של התובע בהליך אחר. השופט מתייחס גם לטענות הסותרות של התובע שהועלו בסיכומים ובמהלכו, וכן לטענות שלא נתמכו בראיות. השופטת מגיעה למסקנה כי התובעת לא הצליחה להביא ראיות ברורות ומשכנעות לקיפוח או ניצול וכי הנכסים ניתנו במתנה מרצון ובהבנה מלאה. כתוצאה מכך, התביעה נדחית, והתובע חויב בהוצאות המשפט של הנתבע, בסך 40,000 ₪.