ת"פ 421/04

תקציר

הנאשם הואשם במספר עבירות, בהן שוד וירי באזור מגורים, הקשורות לאירוע שהתרחש ב-13 באוגוסט 2002, כאשר שלושה שודדים חמושים נכנסו לחנות תכשיטים בירושלים. ראיות התביעה נגד הנאשם הסתמכו על שתי ראיות עיקריות: האחת היא זיהוי הבעלים של הנאשם במסדר זיהוי, וגילוי טביעת אצבעו של הנאשם על שקית ניילון שעל פי החשד קשורה לשוד. עם זאת, השופט מצא מספר ספקות וחוסר עקביות בראיות התביעה בנוגע לזיהוי המסדר וסבר כי הסברו של הנאשם להימצאות טביעת אצבעו על השקית סביר ותואם את הנסיבות. זאת ועוד, השמדת שקית הניילון על ידי התביעה טרם המשפט פגעה ביכולתו של הנאשם להגן על עצמו והפחיתה את משקלן של ראיות טביעת האצבע. בנוסף, התחשב השופט בהודעתו של אחד השודדים, שהכחיש את מעורבותו של הנאשם באירוע ומסר את שמו של אדם נוסף כשודד השלישי. לבסוף, לא הובאו ראיות ישירות לכך שהנאשם שהה בישראל ביום השוד. לפיכך, השופט פסק לטובת הנאשם, זיכה אותו מכל האישומים מחמת ספק סביר, ושקל את הצטברות הראיות כמותית תוך ירידה באיכות הנדרשת להרשעה.