בג"צ 253/64

תקציר

פסק הדין דוחה את עתירתו של ערבי אזרח ישראל, צברי ג'ריס, שביקש לרשום אגודה בשם אל-ערד. מטרת העמותה, כפי שנקבע בתקנונה, הייתה לפתור את הבעיה הפלסטינית "כיחידה בלתי ניתנת לחלוקה" על פי רצון העם הערבי הפלסטיני, השולל את קיומה של מדינת ישראל בגבולותיה הנוכחיים. בית המשפט מצא כי מטרות העמותה, כפי שנוסחו, אינן חוקיות שכן משתמע מהן שלילת ריבונותה של ישראל וביקשו לכפות את רצונו של צד אחד – העם הערבי הפלסטיני – מבלי להתחשב בזכויות ובאינטרסים של העם היהודי. השופטים הדגישו את הסכנה הנשקפת מהעמותה, והגדירו אותה כגיס חמישי פוטנציאלי וכאיום על קיומה של המדינה. הם הדגישו את הקשר בין מטרות האגודה לבין משטרים עוינים באזור, ובראשם מצרים, שההסתה נגד ישראל באה לידי ביטוי בתעמולה שלהם. פסק הדין הדגיש את חשיבותו של חופש ההתאגדות, אך קבע כי ניתן להגבילו מטעמים ביטחוניים וכדי להגן על קיומה של המדינה. השופט ויטקון, השופט לנדוי והשופט ברנזון הסכימו פה אחד לדחות את העתירה, תוך הדגשת הצורך בשמירה על ביטחונה ושלמותה של המדינה.