עב"ל 1393/01

תקציר

התיק סובב סביב ערעור על תשלומי דמי אבטלה. המשיב הגיש שתי תביעות לדמי אבטלה, בהפרש של שנה. בית המשפט האזורי נצרת פסק לטובת טענת המשיב, אך המכון ערער על החלטה זו. נקודת המחלוקת העיקרית היא האם צברה המשיבה תקופת אכשרה כאמור בסעיפים 161 ו-162 לחוק הביטוח הלאומי, אשר תזכה אותה בתגמולים. על פי סעיפים אלה, תובע חייב היה להפריש דמי אבטלה עבור 180 הימים בתוך 360 הימים שקדמו או 270 הימים בתוך 540 הימים שקדמו להם. המשיבה עברה הכשרה מקצועית והייתה אף היא בחופשת לידה, דבר שהשפיע על תקופת הזכאות. פסק דינו של בית הדין האזורי, שהיטיב עם המשיב, פירש את סעיף 162 כמאפשר הארכה של תקופת הזכאות, לרבות ימי חופשת הלידה. עם זאת, המכון טען כי לשון החוק ותכליתו אינן עולות בקנה אחד עם פרשנות זו. לטענתם, ניתן להאריך רק את תקופת הייחוס הראשונית וכי פסק הדין עשוי להאריך את תקופת הזכאות ללא הגבלת זמן. פסק הדין הסופי של בית המשפט תואם את פרשנות המכון. מלשון סעיף 162 ברור כי התקופה הנוספת חלה על 360 הימים הנזכרים בסעיף 161, ולא להיפך. יתר על כן, מטרתם של דמי האבטלה, שהיא לתמוך בעובדים בין עבודות, משרתת בצורה הטובה ביותר על ידי פרשנות החוק כך שיחייב קשר הדוק בין תקופת האבטלה לתקופת העבודה שקדמה לה. לפיכך, "התקופה הנוספת" שבסעיף 162 אינה מקנה תקופת הארכה נוספת. מאחר שהמשיבה הייתה מבוטחת רק 119 ימים בתקופה הרלוונטית, היא אינה עומדת בדרישות לדמי אבטלה. לפיכך הערעור מתקבל, ופסק הדין המקורי מתבטל.