ת"א 4897-09-15

תקציר

החלטת השופט מתייחסת להסכם גישור שנחתם בין הצדדים בתביעה אזרחית, אותו ביקשו התובעים לתת תוקף כפסק דין. הנאשמים הסכימו תחילה לאישור אך בהמשך שינו את דעתם. השופט קבע כי למרות ששני הצדדים חתמו על ההסכם באופן חופשי, נדרשת הסכמת שני הצדדים כדי שההסכם יקבל תוקף כפסק דין. השופט התייחס להגדרות "גישור" ו"מגשר" בחוק בתי המשפט ובתקנות בתי המשפט (גישור), המדגישות את יסוד ההסכמה, וציטט מספר תקדימים משפטיים התומכים בדעה זו. מאחר שהנתבעים שינו את דעתם, החליטה השופטת כי לא ניתן לאכוף את ההסכם כפסק דין אלא להישאר חוזה בין הצדדים. עוד ציינה השופטת כי בא כוחם של הנתבעים לא נכח בעת חתימת ההסכם, מה שמצדיק עוד יותר שלא לאכוף אותו כפסק דין. התיק הועבר לשופט אחר להמשך הליכים, עם המלצה לצדדים לשקול לפתור את חילוקי הדעות ביניהם בהסכמה. ההחלטה ניתנה ביום 5.9.2016.