ע"א 5225/94
פסק-דין עליון
תקציר
פסק הדין סובב סביב אם חד הורית שילדה בגיל שבע עשרה ומיד מסרה את תינוקה לאימוץ. יומיים לאחר הלידה חתמה המערערת על טופס הסכמה למסירת תינוקה לאימוץ. זמן קצר לאחר מכן, התינוק הועבר למשפחת אומנה. בית המשפט דחה את בקשתה לבטל את הסכמתה. בית המשפט העליון אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, תוך ציון טובת הילד, ומשך הזמן שהילד כבר שהה אצל משפחת האומנה, שכן הילד השתלב בהצלחה וחש שייכות וביטחון. עוד הודגש בפסק הדין כי טופס ההסכמה נחתם מרצון, בבגרות ובתום, על אף שהמערער היה קטין וסבל באותה עת ממצוקה נפשית. כמו כן, בית המשפט המליץ כי במקרים של הסכמת הורים לאימוץ, במיוחד כאשר ההורה נמצא במצוקה, יש לעכב את הליך החתימה. בנוסף, הציע בית המשפט כי שר המשפטים ישקול התקנת תקנות לאופן מתן ההסכמה לאימוץ לשם הגנה על זכויותיהם והאינטרסים של ההורים הביולוגיים. חרף הנסיבות המיוחדות, בית המשפט לא הורה למערערת לשלם הוצאות משפט כלשהן, נוכח ההיסוס סביב התיק.
חקיקה מקושרת
ע"א 5225/94 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, עליון (9.2.1995)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.