ב"ל 36012-03-21

תקציר

פסק הדין דן בתביעה נגד דחיית בקשת אישה לתשלום מזונות על ידי המוסד לביטוח לאומי על סמך פסק דין שקיבלה. בפסק הדין נקבע כי בן זוגה לשעבר חייב לה מזונות בגין תקופה מוגבלת בעבר, שהסתיימה כבר בעת שהגישה את תביעתה למכון. המוסד סירב לשלם, בנימוק של תקופת התיישנות בחוק המזונות, הקובעת כי ניתן לשלם תשלומים רק לתקופה של עד שנה לפני הגשת התביעה. עם זאת, השופט פסק לטובת האישה, וקיבל את טענתה כי מטרת החוק היא למנוע מאנשים "לישון" על זכויותיהם ולספק גמלת קיום. מאחר שהאישה פעלה במלוא המרץ למימוש זכותה למזונות והגישה את תביעתה למוסד זמן קצר לאחר קבלת פסק הדין, סבר השופט כי אין זה סביר לדחות את בקשתה. כמו כן, הדגישה השופטת כי יש לפרש את החוק בהתאם לדיני המשפחה ולתכליות חוק המזונות, שהן להבטיח גמלת קיום ולהימנע מהתדיינויות נוספות. מאחר שהאישה הגישה תביעת מזונות זמן קצר לאחר פרידתם וההתדיינות נמשכה זמן רב מהצפוי, דחיית בקשתה תסתור מטרות אלה. לפיכך, השופטת הורתה למכון לשלם לאישה את מלוא הסכום שנקבע בפסק הדין, והדגישה כי חוזרים ותדרוכים של המכון אינם יכולים לגבור על זכויותיהם של המבוטחים על פי החוק. לשני הצדדים יש זכות לערער על ההחלטה בתוך 30 יום.