ת"פ 57742-09-11

תקציר

הנאשם הורשע בגרימת מוות בנהיגה רשלנית ובהפקרה לאחר חבלה. השופט סיכם את עיקרי הדברים שיש לקחת בחשבון. הערכים המוגנים בעבירה הראשונה הם עקרון קדושת החיים והשמירה על שלמות הגוף של משתמשי הדרך. במקרה זה, השופט מצא כי הערכים המוגנים נפגעו באופן מקסימלי משום שחייו של המנוח נלקחו. בעבירה זו על בית המשפט לגזור על הנאשמים עונשי מאסר בפועל ולהרחיקם מהכביש לתקופה משמעותית – לנסיבותיו האישיות של הנאשמים משקל נמוך יותר כאן מאשר בעבירות אחרות. העבירה השנייה, נטישה אחר פגיעה, היא אחת הבזויות ביותר לפי בית המשפט העליון, ומעידה על פגם מוסרי וחברתי חמור. מטרת החוק היא להבטיח שהנפגע יקבל סיוע מיידי, להגן על חייו ועל רווחתו הגופנית ולהקל על אכיפת החוק. במקרה זה, הנאשם ידע כי אדם נפגע ולא הגיש סיוע. מדובר בעניין חמור, ונסיבות המקרה הן כאלה שהנאשם ידע על הסכנה בה נשקפת הנפגעת, לאחר שהושאר בכביש בינעירוני בשעת לילה מאוחרת. העונש המרבי על עבירה זו הוא תשע שנים. לאחר ששקל את אזור הענישה המתאים, הציע השופט עונש של 3 עד 6 שנות מאסר, לצד עונשים נוספים, בהתחשב באירוע זה כעליית מדרגה בחומרתו. בהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשמים – לרבות גילם, מצבם המשפחתי, פגיעה במשפחה, נטילת אחריות, היעדר עבר פלילי ועבר תעבורתי – החליט השופט על עונש של 40 חודשי מאסר, מאסר על תנאי, מאסר על תנאי נוסף, פסילה של 18 שנה מנהיגה ותשלום פיצויים בסך 30,000 ₪ לבן זוגו של המנוח.