עב"ל 381/05

תקציר

הערעור מתייחס לדחיית תשלומי קצבאות ילדים על ידי המוסד לביטוח לאומי (המוסד) למערערים, בנימוק שהמערערים וילדיהם אינם מתגוררים בישראל. התיק נסוב סביב השאלה האם התגוררו המערערים בשועפט, בגבולות ירושלים, או בקלנדיה, מחוץ לגבולות ישראל. בית משפט קמא פסק לטובת המוסד, וקבע כי עלה בידם להוכיח כי המערערים אינם תושבי ישראל, בהתבסס על הצהרות שמסרו המערערים ובתם לחוקר המוסד, אשר סתרו את עדותם בבית המשפט. בית משפט קמא קיבל גם את דבריה של דודתו המנוחה של המערער, אשר תמכה בטענת המוסד. המערערים ערערו על החלטה זו, וטענו כי שגה בית משפט קמא בממצאיו, וכי הם הביאו ראיות מספיקות לתושבותם בישראל, לרבות החזקת תעודות זהות ישראליות ולידת בתם בירושלים. עם זאת, בית המשפט לערעורים הסכים עם החלטתו של בית משפט קמא, וקבע כי המערערים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם בנוגע לתושבותם. עוד קבע ערכאת הערעור כי העדפתו של בית משפט קמא את גרסת המוסד לאירועים הייתה מוצדקת, וכי התרת מסירת הודעת הדודה המנוחה הייתה סבירה. עם זאת, ערכאת הערעור ציינה כי מיקומו המדויק של בית המערערים בקלנדיה אינו ברור, והורתה להחזיר את התיק לבית משפט קמא להמשך בירור. בית משפט קמא הונחה לקבל תעודת עובד ציבור כדי לקבוע אם רכושם של המערערים בקלנדיה היה בתחומי מדינת ישראל או מחוצה לה. ההחלטה התקבלה מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.