ע"א 35199-05-10

תקציר

בנק ישראלי, המשיב, זכה בתביעה נגד ערב שערב להלוואה שנטל אחיו בשנת 1993. ההלוואה לא נפרעה והבנק תבע את הערב לאחר שמיצה את כל הליכי ההוצאה לפועל נגד החייב העיקרי. הערב ערער על ההחלטה במספר נקודות, אך ויתר על כל התביעות, למעט העובדה שהתביעה התיישנה בשל תקופת ההתיישנות. השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה, אפוא, האם תקופת ההתיישנות החלה כאשר הוגשה עילת התביעה נגד החייב העיקרי או בעת שמנהל ההוצאה לפועל אישר כי מוצו ההליכים נגד החייב העיקרי. השופט קבע כי על פי החוקים הרלוונטיים, תקופת ההתיישנות החלה בהתקיים התנאי האחרון, ולכן התביעה אינה מיושנת. מעבר לנדרש, התייחסה השופטת גם לטענת המערער בעניין הפקדה בחשבונו, וקבעה כי ניכוי הפיקדון על ידי הבנק היה כדין על סמך כתב הערבות החתום של המערער, וכי המערער לא הביא ראיות מספיקות לכך שהבנק פעל בניגוד לרצונו. השופט דחה את הערעור והורה למערער לשלם הוצאות משפט למשיב.