ת"א 17801-01-12

תקציר

התובעת, הרשות המוסמכת לגבות ארנונה בחיפה, תבעה מספר נתבעים שהיו מעורבים בניהול אולם אירועים בשם "הנסיכה". במוקד המחלוקת עמד אי תשלום ארנונה על הנכס בו שכן האולם, שפעל תחת חברות שונות לאורך השנים. התובעת ביקשה לחייב את מנהלי החברות הללו באופן אישי ולהרים את המסך בין החברות לבעלי מניותיהן, בטענה כי החברות אינן אלא כלי להתחמקות מתשלומי מס. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה בשל תקופת ההתיישנות והשיהוי בפעולות התובע לגביית החוב. בית המשפט בחן את תקופות ההחזקה בנכס על ידי הנתבעים, את גובה החוב ואת ייחוסו לחברות הנתבעות. נמצא כי התובע הוכיח את מועדי החזקה כפי שנטען, וכי החוב הסתכם בסך של 2,136,870 ₪. בית המשפט עמד גם על מעמדם של הנתבעים ביחס לחברות ושליטתן בהן, ובחן את הבסיס המשפטי להרמת מסך ההתאגדות. נפסק כי חוק החברות וחוק ההסדרים מאפשרים ייחוס חוב של חברה לבעלי מניותיה ולבעלי השליטה בה, בהתאמה. בית המשפט מצא כי הנאשמים ניהלו במשותף את האולם באמצעות שורה של חברות, כאשר אהרון חן היה הדמות הדומיננטית. נקבע כי החלפת חברות תוך השארת חובות משמעותיים מאחור היא ניסיון להתחמק מתשלומי חובה. בית המשפט הרים את מסך ההתאגדות וייחס אחריות אישית לנתבעים שונים על בסיס תפקידם ומעמדם בחברות. בהתאם לכך, חויבו נאשמים 1, 5 ו-6 לשלם ביחד ולחוד את חובו של נאשם 1, בסך 551,886 ₪, בצירוף ריבית והוצאות. הנתבעים 2, 4 ו-5 חויבו בחובו של נאשם 2 בסך 823,828 ₪, כולל ריבית והוצאות. נאשמים 3, 5, 7, 8, 9, 10, 11, 12 ו-13 הואשמו באחריות לחובו של נאשם 3, שנקבע על סך של 133,355 ₪, כולל ריבית והוצאות. התביעה נגד נתבעים 14 עד 18 נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא עילה לייחס להם אחריות אישית.