על"ע 2/70

תקציר

בפרשת דוד פרנקל נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, הועמד המערער לדין משמעתי על ידי לשכת עורכי הדין בתל אביב בגין מעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת הדין ופועלים בחוסר תום לב, בניגוד להוראות חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961. הטענות התמקדו בטיפול שלו בכספים במהלך מכירת נכס שניהל אביו המנוח. למרות שבמקור נגזרו עליו ארבע שנות השעיה, פרנקל ערער על ההחלטה, וערער הן על הרשעתו והן על חומרת העונש. בית המשפט העליון בחן את מהימנות הראיות, והדגיש כי הליכים בפני בית דין משמעתי דורשים סטנדרט שונה מזה של משפט פלילי. בית המשפט מצא כי אמנם קיים חשד לגבי התנהלותו של פרנקל, אך חסרות ראיות קונקרטיות לביסוס הרשעה מעבר לספק סביר. יש לציין כי בית המשפט הדגיש כי הרשעות בהונאה או בעדות שקר דורשות אישוש עצמאי מעבר לעדותו של עד יחיד, שנעדרה במקרה זה. יתר על כן, בית המשפט ציין כי לעיזבון לא היו די כספים, מה שמעלה ספקות לגבי הטענה כי פרנקל גזל כספים לאחר מות אביו. פסק הדין הראשוני שחייב את פרנקל לשלם הוסדר בפשרה במהלך ערעור, מה שסיבך עוד יותר את ענייני ההוכחות. בסופו של דבר התקבל הערעור, וההרשעה וגזר הדין בוטלו. השופטים הדגישו את הצורך בהליך משמעתי מהיר ואת חשיבותן של ראיות ברורות ונתמכות, כמו גם את החשיבות של הבטחת יחס הוגן לעורך דין תוך שמירה על טוהר המידות הציבורי והמקצועי.