עמ"נ 42280-06-20

תקציר

אזרח ישראלי, שנולד לאם גיאורגית ולאב ישראלי, סבל מעיכובים התפתחותיים ונזקק לחינוך מיוחד ולטיפולים מרובים. לאחר פרידת הוריה הגישה האם בקשה לישיבת ארעי בישראל מטעמים הומניטריים. משרד הפנים דחה את בקשתה, בנימוק של קשרים רופפים עם ישראל וזמינות טיפול הולם לילד בגיאורגיה. על החלטה זו הוגש ערעור, אך בית הדין לעררים אישר את החלטת המשרד. לאחר מכן הובא התיק לבית הדין לערעורים. בית המשפט מצא כי החלטת המשרד נעדרת תשתית עובדתית ראויה ולא שקלה את טובת הילד. בית המשפט קיבל את טענת האם כי מעבר לגיאורגיה יעכב באופן משמעותי את התפתחות הילד וכי הטיפול לו הוא זקוק עלול שלא להיות נגיש או הולם שם. בית המשפט הדגיש את מעמדו של הילד כאזרח ישראלי הזכאי לטיפול מיטבי וציין את פוטנציאל הנזק הבלתי הפיך אם יעזוב את ישראל. בית המשפט קבע כי במקרה מיוחד זה, טובת הילד צריכה לקבל עדיפות. לפיכך קיבל בית המשפט את הערר והורה למשרד להעניק ליולדת רישיון לישיבת ארעי לשנתיים, שלאחריה ייבחן מחדש מעמדה. המשרד נדרש גם לכסות את הוצאותיה המשפטיות של האם.