רע"א 25326-12-10

תקציר

המבקשים ביקשו לבטל החלטה של בית משפט השלום בתל אביב-יפו שדחה את בקשתם לבטל פסק דין שניתן בהעדרם, שהורה על פינויים מנכס מושכר. הערכאה הנמוכה יותר קבעה כי המבקש לא סיפק הצדקה למחדלו הפרוצדורלי באי התייצבותו לדיון. המבקש טען כי מצבו הרפואי של בא כוחם הקודם הוא הסיבה לאי הופעתם וכי יש לתת להם את יומם בבית המשפט כדי להוכיח את הגנתם כי הם דיירים מוגנים. עם זאת, המבקש לא הביא כל ראיה קונקרטית שתתמוך בטענתו לדיירות מוגנת והתעכב יתר על המידה בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין. השיקול המרכזי בביטול פסק דין שניתן שלא בפניו הוא סיכויי הצלחתו של המבקש אם פסק הדין יבוטל, כאשר הסיבה לברירת המחדל היא בעלת חשיבות משנית. במקרה דנן, סיכויי ההצלחה של המבקש לא היו גבוהים דיים כדי להצדיק את ביטול פסק הדין, מה גם שלא הוכיחו הגנה סבירה לתביעת הפינוי. עם זאת, מאחר שאי התייצבותו של המבקש לא נבעה מביזוי בית המשפט, ונוכח החשיבות של עשיית צדק, פסק דינו של בית משפט קמא בוטל והתיק הוחזר לדיון לגופו של עניין. זאת, בתנאי שהמבקש יישא בהוצאות הבקשה, יחתום על התחייבות לפצות את המשיב על כל נזק אם תידחה הגנתו, ויקבע שני ערבים שכל אחד מהם יתחייב לפיצוי בסך 50,000 ש"ח אם ייגרמו למשיב נזקים.