ע"א 3054/05

תקציר

הערעור מערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי שאישר את זכותו של לווה להגנה של הסדר חלופי, המחייב כי לפני פינוי משכנתא מביתו, על המלווה לספק לו מגורים זמניים. הלווה לקח הלוואה מבנק לבניית בית בגן יבנה וחתם על מספר מסמכים, כולל ייפוי כוח המאשר לבנק למשכן את הנכס. כאשר הלווה הגיע לחדלות פירעון של ההלוואה, הבנק פתח בהליכי עיקול. הלווה טענה כי נמנעה במכוון מלחתום על מסמך הכולל ויתור על זכויותיה במסגרת הגנת ההסדר החלופי. בית המשפט המחוזי דחה את טענותיו העובדתיות של הלווה, אך קבע כי הבנק לא הצליח להוכיח ויתור מודע, מושכל ומפורש על ההגנה, ולכן העיקול יכול להימשך רק אם תובטח זכותו של הלווה לדיור חלופי. רוב שופטי הערעור הסכימו עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והדגישו כי הבנק לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח ויתור, מה גם שהלווה לא חתם על המסמך הרלוונטי. פסק הדין הבהיר כי מקרה זה, בו הלווה לא חתם על מסמך ויתור, שונה ממקרים אחרים בהם הלווה חתם אך טען לחוסר הסבר מספק - הבנק כאן נדרש להוכיח ויתור בפועל. השופטת יהודית שבח, אף שלא חשה בנוח עם אי התשלום של הלווה, דחתה אף היא את הערעור, והדגישה את הצורך בראיות ברורות לוויתור ולהיעדרו במקרה זה. בכך אישרה ההחלטה את פסיקת הערכאה הנמוכה יותר, שהתירה לבנק לעקל את המשכנתא אך חייבה הסדר דיור חלופי ללווה.