בר"ע 82/72

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בדבר מינוי אפוטרופוס לקטין שאביו מרצה מאסר עולם בגין רצח אמו של הילד. בית המשפט המחוזי מינה פקיד סעד כאפוטרופוס נוסף בעל סמכות למסור את הילד לאימוץ ללא הסכמת האב. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע, בדעת רוב, כי יש הצדקה למינוי אפוטרופוס נוסף על ידי בית המשפט המחוזי לפני הליכי אימוץ. על פי דעת הרוב, הורה המרצה מאסר עולם ואינו מסוגל לטפל בילדו יכול להיחשב כ"נמנע דרך קבע ממילוי תפקידו" כאמור בחוק אימוץ ילדים. בכך נסללת הדרך למינוי אפוטרופוס נוסף שיכול לפתוח בהליכי אימוץ. עם זאת, השופט קיסטר חלק על כך, וטען כי החוק אינו תומך בשלילה מוחלטת של זכויות האפוטרופסות של האב וכי היה על בית המשפט לפעול בהתאם לדרישות המחמירות של חוק אימוץ ילדים ותקנות במקרים של אימוץ בניגוד לרצון ההורים. השופט קיסטר הדגיש את סופיות החלטות האימוץ ואת הצורך לערב את קרובי משפחתו של הילד בתהליך, מה גם שהאב לא הסכים לאימוץ. דעת הרוב הדגישה את דחיפות המצב ואת הצורך לפעול לטובת הילד, במיוחד נוכח הסיכון שהילדה תלמד על מותה הטרגי של אמה. הם סברו כי עיכוב מינוי אפוטרופוס ואימוץ פוטנציאלי עלול לגרום נזק רב יותר לילד. בסופו של דבר נדחה הערעור, והחלטת בית המשפט המחוזי למנות אפוטרופוס נוסף בעל סמכות להמשיך באימוץ. בית המשפט העליון הדגיש כי זכויות האב ייבחנו במלואן במהלך הליכי האימוץ הקרובים, וסבו וסבתו של הילד מצד אמו יוזמנו להביע את דעתם בנושא. פסק הדין הדגיש את השיקולים המשפטיים והאתיים המורכבים במקרים הנוגעים לטובתם של ילדים ולהגבלת זכויות ההורים עקב מאסר.