בש"פ 2512/96

תקציר

במקרה של עבירות סמים ונשק, המשיבים, יחד עם אדם שלישי, נשלחו תחילה למעצר בית על ידי בית המשפט המחוזי בשל היעדר ראיות ישירות מספיקות הקושרות אותם לעבירות הנטענות. התביעה ערערה על החלטה זו, וטענה כי קיימות ראיות נסיבתיות רבות המצביעות על מעורבותם בהברחת סמים ובפשעים נלווים. בית המשפט העליון נדרש לקבוע אם ראיות אלה מצדיקות מעצר עד למשפט לפי סעיף 21א לחוק סדר הדין הפלילי. ראיות נסיבתיות, אף שלא הפליל את המשיבים במישרין, נחשבו חזקות דיין כדי לבסס עילה לכאורה, והפכו את המעצר לראוי. אין די בשחרורם של המשיבים טרם הגשת הערעור כדי לעכב מעצר חוזר, נוכח חומרת האישומים וטעותו לכאורה של בית משפט קמא בהערכת חומר הראיות. משכך, הפך בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי והורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים, תוך הדגשת האינטרס הציבורי וגורמי הסיכון הכרוכים בעבירות החמורות המיוחסות להם. בפסק הדין הודגש כי שיקולי ביטחון הציבור וחומרת העבירות גוברים על האמצעי הזמני של מעצר בית שנקבע מלכתחילה.