דב"ע נו/125 - 3

תקציר

פסק הדין הנדון הוא פסק דין בסכסוך עבודה בין מעסיק מערער לבין עובד משיב. המשיב תבע מהמערערת דמי אבטלה ודמי סוציאליות בסך 4,200 ₪. המשפט בבית הדין האזורי כלל גם דיונים על עילות נוספות לסעד שלא פורטו בכתב התביעה הראשוני, קרי תרומות למבטח. בית הדין האזורי פסק לטובת המשיב, וחייב את המערער לשלם תשלומים למבטח בשם המשיב, ולשלם למשיב במישרין כל סכום שנוכו משכרו אך לא הועברו למבטח. המערערת, שלא הייתה מיוצגת, ערערה על פסק דין זה לבית המשפט העליון, בטענה כי הדיון בהפרשות למבטחת אינו ראוי שכן הוא לא הוזכר בכתב התביעה, וכי לא ניתנה להם הזדמנות להכין הגנה לתביעה זו. המשיב טען כי הטענה הוזכרה במפורש בכתב התביעה, וכי די בראיות כדי לתמוך בטענתו. לאחר עיון בתיקי התביעה, מצא בית המשפט העליון כי בעוד שבכתב התביעה הראשוני לא הוזכרה במפורש סוגיית דמי המבטח, כתב תביעה מתוקן, שככל הנראה בית המשפט המחוזי התעלם ממנו, כלל דרישה זו. עוד קבע בית המשפט העליון, כי ניתנה למערער הזדמנות להגיש כתב הגנה בעניין זה, אך מסמך זה לא הופיע בתיקים. בסופו של דבר קבע בית המשפט העליון כי לא נפלה טעות משפטית בפסק דינו של בית הדין המחוזי, וכי על המערערת לשלם למשיב את מלוא הסכום בסך 2438.16 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום 1.6.93. סכום זה ישולם ישירות למשיב, אלא אם כן תוכל המערערת להוכיח בתוך 30 יום כי הסכומים האמורים כבר הועברו למבטח. עוד נקבע בפסק הדין כי המשיב, שלא היה מיוצג, יפוצה על ידי המערערת בגין הוצאותיהם המשפטיות, בסך 250 ₪ כולל מע"מ.