עד"י 56/00

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לשני ערעורים על העונש שנגזר על משיב ששהה בישראל מעבר לתקופת ההיתר. המשיב הכיר פעיל חמאס בשם פאוסן היבל, שהיה קשור לחוליה המכונה "חוליית טייבה", ואף סייע בתכנון פיגועים והברחת חברים לישראל. לאחר חשיפת החוליה ניסה המשיב לסייע לפאוזן להימלט מן הצדק בכך שניסה להשיג תעודת זהות ולתת לו כסף. התביעה וההגנה ערערו שתיהן על גזר דינו של המשיב ל-36 חודשי מאסר בפועל, בעד ונגד חומרתו, בהתאמה. התובע הדגיש את ידיעתו של המשיב על פעילותו של פאוזן ואת סיועו לאפשר את בריחתו של האחרון, ואילו ההגנה טענה כי גזר הדין היה מעוות, תוך הדגשת חוסר ידיעתו של המשיב והעונשים המופחתים שניתנו לאחרים שסייעו לפוזן. השופט קבע כי ידיעתו של המשיב על פעילותו של פאוזן החמירה את התיק, וכי סיועו חרג מעבר לסיוע הומניטרי. השופט ציין גם את הסיכונים הביטחוניים הכרוכים בשהייה מחוץ לאזור ללא היתר, גם אם האדם עצמו אינו מהווה סכנה ביטחונית. בסופו של דבר, קיבל השופט את ערעור התביעה, והחמיר את העונש ל-48 חודשים, עם 28 חודשי מאסר, בשל ידיעתו וסיועו הפעיל של המשיב בבריחתו של פוזן, תוך התחשבות גם בעונשים שנגזרו על עוזרים אחרים.