ת"א 9148-07-11

תקציר

הנתבעים ביקשו להציג ראיות נוספות כדי לערער על החלטת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי בנוגע לאחוזי הנכות של התובע כתוצאה מתאונת דרכים בשנת 1997. הוועדה הרפואית לעררים קבעה את נכות העין של התובע על 30%, בניגוד להחלטה קודמת של ועדה אחרת שקבעה כי היא עומדת על 50%. הנתבעים ביקשו למנות מומחה רפואי שיעריך מחדש את נכותו של התובע באזור העיניים. השופטת קיבלה את בקשת הנתבעים באופן חלקי, והתירה להם להציג ראיות שיסתרו את שיעור הנכות, אך הגבילה את ההיקף להיבט האופטלמולוגי בלבד. זאת, בשל הפער המשמעותי בין החלטות הוועדות, שהתקבלו בתוך פרק זמן קצר, והיעדר הצדקה לשיעור הגבוה יותר שהותירה ועדת הערר על כנו. השופטת הדגישה את העוול שבעיכוב התיק עוד יותר והכירה בזכותם של הנתבעים לנסות להוכיח שיעור נכות נמוך מ-100%, דבר שישפיע על תגמולי התובע. ההחלטה אפשרה מינוי מומחה מטעם בית המשפט לרפואת עיניים שיעריך את נכותו של התובע, מתוך הבנה כי הדבר לא יעמיק בקשר הסיבתי בין הפגיעה לנכות.