מ"ת 2727-07-10

תקציר

הכרעת הדין מפרטת את הראיות שהוצגו בבקשת ההסגרה של שני משיבים המבוקשים בגין עבירות רכוש חוצות גבולות. בא כוח המשיבים טען כי הראיות מטעם המשיב מס' 2 אינן מספיקות וכי חלק מהגניבות המיוחסות בוצעו מחוץ לתחום השיפוט של פולין. בנוסף, הם טענו כי המשיב אינו "נאשם" או "מחויב משפטית" כנדרש לצורך הסגרה וכי העבירות המיוחסות לו עברו את תקופת ההתיישנות. לגבי המשיב מס' 1 טענה ההגנה כי הייתה שחיתות בחקירה ובמשפט של הרשויות הפולניות, וכי השיהוי בטיפול בבקשת ההסגרה היה בלתי סביר. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה, ומצא כי די בראיות שהוצגו נגד שני המשיבים כדי לעמוד ברף המעצר עד להליכי הסגרה. בית המשפט דחה גם את הטענות בדבר שיהוי בלתי סביר ושחיתות כבלתי מבוססות בשלב זה. באשר לטיעונים המשפטיים, בית המשפט פירש את המונח "נאשם" לטובת בקשת המדינה, וראה בכל מי שעומד בפני תביעה פוטנציאלית כ"נאשם". עוד נקבע כי לא חלפה תקופת ההתיישנות, שכן בקשת ההסגרה הוגשה בתוך פרק הזמן הנדרש. בית המשפט הכיר בזכותם של המשיבים להעלות חששות אלה במהלך דיון ההסגרה העיקרי, אך לא מצא בהם משכנעים דיים כדי לדחות את בקשת ההסגרה בשלב זה. יתר על כן, בית המשפט הביע חשש מסיכון בריחתם של המשיבים ומהאפשרות של שיבוש הליכי משפט אם ישוחררו, במיוחד לאור עברם הפלילי. לפיכך הורה בית המשפט על מעצרם של שני המשיבים תוך בחינת היתכנות חלופת מעצר. החלטה זו התקבלה בהתחשב בהתחייבויותיה הבינלאומיות של ישראל כלפי המדינה המבקשת ובנסיבות המיוחדות של הליכי ההסגרה.