ע"פ 8794/20

תקציר

בסופו של דבר החליט בית המשפט לקבל את הערעור ולזכות את המערער מחמת הספק הסביר, ובכך חיזק את העיקרון לפיו הרשעה צריכה להתבסס על תשתית ראייתית בטוחה, ללא ספק. בפסק הדין צוין כי התערבותה של ערכאת הערעור מוגבלת למצבים חריגים, בהם קיים פגם מהותי בתשתית הראייתית המסכן הרשעת חפים מפשע. בית המשפט הדגיש את חשיבות ההערכה האם די בראיות כדי להוכיח אשמה מעבר לספק סביר, והדגיש כי אין להרשיע נאשם אלא אם אשמתו הוכחה באופן חד משמעי. יש לציין כי במקרים הנופלים תחת סעיף 54א(ב) לפקודת הראיות – המאפשר הרשעה על סמך עדותו היחידה של המתלונן – עמד בית המשפט על נימוק מפורט להסתמכות אך ורק על עדות זו כדי להבטיח מפני הרשעות שווא. כלל זה נועד לשמור על זכויות הנאשם במערכת משפטית המעדיפה זיכוי אשם על פני הרשעת חפים מפשע. פסק הדין הדגיש את הזהירות המחייבת בתרחישים חסרי ודאות מוחלטת, ועמד על כך שגם עדות מהימנה צריכה להיות מאומתת בתמיכה בלתי ניתנת להפרכה כדי למנוע הרשעות שווא. למרות אמונו של בית המשפט בעדותה של המתלוננת, הוא ציין כי התשתית הראייתית אינה אטומה דיה כדי לשלול את גרסתו הסבירה של המערער לאירועים. לפיכך, ספק סביר זה חייב זיכוי, תוך הדגשת מחויבותה של הרשות השופטת לשמירה על הצדק מבלי להתפשר על סף ההוכחה המשפטי, ובכך לטפח מסגרת משפטית הוגנת ומאוזנת. בסופו של דבר, דעת הרוב הכריעה, כאשר השופט החולק הזהיר מפני חתירה תחת סעיף 54א(ב) וקרא להליך ביקורת מחמיר כדי לאזן בין זכויות נאשמים לעשיית צדק עם נפגעי עבירה.