תמ"ש 1933/09

תקציר

התובעת, שהיא אשתו של הנתבע, הגישה בקשה לפירוק שיתוף ואיזון משאבים לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג. לבני הזוג, שנישאו בשנת 1999, שני ילדים משותפים. התובעת טענה כי הצלחתה של הנתבעת בקריירה נבעה מתמיכתה וכי היא הקריבה את קידום הקריירה שלה כדי לטפל בילדיהם ולנהל את משק הבית, מה שיצר פער כלכלי שיש לטפל בו בהסדר הגירושין. הנתבע הכחיש טענות אלה וטען כי השיג את משרתו הנוכחית באמצעות מאמציו שלו וכי הכנסתו של התובע דומה לשלו. בית המשפט בחן את רכיבי הרכוש, לרבות דירה, מטלטלין, זכויות סוציאליות, רכב וחשבון עו"ש משותף, וקבע כי כל הנכסים שנצברו במהלך הנישואין יחולקו שווה בשווה, למעט המטלטלין ששימשו את הקטינים. כמו כן חויבו הצדדים לחלק את התמורה ממכירת הרכב והדירה שווה בשווה, כאשר הדירה תימכר בשוק החופשי. בית המשפט דחה את טענת התובעת כי הוריה תרמו לרכישת הדירה, וקבע כי היא רשומה על שם שני הצדדים. באשר לחשבון העו"ש המשותף, קבע בית המשפט כי היתרה, לרבות סכומים חיוביים או שליליים, צריכה להתחלק שווה בשווה, למעט הוצאותיו האישיות הברורות של הנתבע, כגון הוצאות הייצוג המשפטי שלו. כמו כן נדונה סוגיית המוניטין האישי וכושר ההשתכרות העתידי, כאשר בית המשפט הכיר בכך שהתובע תרם לקידום הקריירה של הנתבע. עם זאת, בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו והורה על חלוקה לא שוויונית של הנכסים לטובת התובע, בהתחשב בכושר ההשתכרות העתידי של הנתבע ובתפקידו של התובע כמטפל העיקרי בילדיהם. בית המשפט החליט כי ינוכה תשלום חד פעמי בסך 144,000 ₪ מחלקו של הנתבע בטרם תחושב יתרת המשאבים. עוד נקבע בפסק הדין כי שני הצדדים יעניקו זה לזה ייפוי כוח לבירור זכויותיהם וכי הנתבע יישא בהוצאות ובשכר טרחת עורך הדין, בצירוף המסים החלים, עד לביצוע התשלום בפועל. בית המשפט אישר את פרסום פסק הדין תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה.