א"פ 11916-07-21

תקציר

המקרה עוסק בסכסוך בין התובעת, המכונה האם, לבין הנתבע הראשון, המכונה האב, שהם הורים לילד קטין, על זכויות אפוטרופסות לאחר גירושיהם. האם ביקשה להתמנות לאפוטרופוס יחיד, בטענה כי הסכם האפוטרופסות המשותפת שנחתם במהלך גירושיהם אינו ישים שכן האב התגורר בחו"ל ולא הראה כל מעורבות בחיי ילדם. לטענתה, לאב לא היה מגע פיזי עם הילד, לא שילם מזונות, ומערכת היחסים העכורה ביניהם כללה סכסוכים תכופים על החלטות הורות משותפת. האב טען כי האם הפרה באופן שיטתי את הסכם הגירושין והוא רצה להישאר אפוטרופוס פעיל. בית המשפט הורה על תסקיר רווחה, שהמליץ על אפוטרופסות משותפת כדי לשמור על הקשר של הילד עם שני הוריו, אך הכיר בקשיים המעשיים של ההסדר הנוכחי. לאחר ששקל את חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, פסיקה קודמת והנסיבות הספציפיות של המקרה, פסק השופט לטובת האם. השופטת הטילה את האחריות על הטיפול היומיומי והשגרתי בילד על האם תוך שהיא מעניקה לה את האחריות לנושאים משמעותיים אחרים כמו חינוך, טיפול רפואי ונסיעות. זכויות האפוטרופסות של האב לא בוטלו אלא שוכללו כדי לאפשר לאם לקבל החלטות ללא הסכמתו במצבים מסוימים. האם נדרשה להודיע לאב על החלטותיה באמצעות הוואטסאפ, ואם התנגד, יוכל לערער בערוצים המשפטיים המתאימים. השופטת התוותה גם נהלים לחזרתו האפשרית של האב לישראל ומעורבות פעילה בחיי הילד. בנוסף, חויב האב לשלם לאם הוצאות משפט בסך 1500 ₪. ההחלטה נועדה לתת עדיפות לחינוך הילד ולטיפול בו על ידי ההורה הדואג לצרכיו היומיומיים תוך ניהול הסכסוך ההורי החריף.