עב"י 31343-08-20

תקציר

המערער, עובד ציבור, פוטר מעבודתו בגין פרסום הודעות פוגעניות ומעליבות כלפי העירייה, הממונים עליו ותושביו ברשתות החברתיות. זו הייתה הפעם השלישית שהוא הועמד לדין משמעתי על אותה התנהגות. בית הדין המשמעתי דחה את ערעורו, מה שהוביל אותו לערער לבית משפט גבוה יותר. המערער טען כי דרגתו הנמוכה, הפגיעה הכלכלית במשפחתו ונסיבותיו האישיות היו צריכים להתחשב יתר בכך, והיה על בית המשפט להאריך את תקופת המבחן. עוד טען כי בית הדין המשמעתי לא נתן דעתו המספקת לכך שפעל תוך כדי הטרדה ואינו מיוצג על ידי עורך דין. עם זאת, העירייה טענה כי המערער הראה דפוס התנהגות בלתי הולם חוזר ונשנה, הפוגע בתדמית העירייה ובאמון בה, וכי נסיבותיו האישיות אינן מצדיקות הקלות. בית הדין העליון הסכים עם החלטת בית הדין המשמעתי והדגיש כי יש לאזן בין חופש הביטוי לבין הצורך במשמעת ובהרמוניה במקום העבודה. עוד קבע בית המשפט כי אין לו סמכות להאריך את תקופת המבחן וכי נסיבותיו של המערער אינן מצדיקות יחס מיוחד, במיוחד נוכח עבירותיו החוזרות ונשנות והיעדר חרטה. כמו כן, נחה דעתו של בית הדין כי בית הדין המשמעתי שקל כראוי את זכותו לייצוג ואת טענת ההתנכלות. כתוצאה מכך נדחה הערעור, תוך הדגשת הצורך לכבד את החלטות בית הדין המשמעתי במקרים כאלה.