ע"ע 1463/04

תקציר

פסק הדין דן בשלוש שאלות מרכזיות הנוגעות לזכאויות המערערת מהמכון, גוף ציבורי הקשור להסתדרות, קרי תוספת שכר בגין שעות עבודה מופחתות, פיצויי פיטורים בגין תקופת הפסקה מהעבודה ודמי הודעה מוקדמת לפי חוקת ההסתדרות. ראשית, באשר לתוספת השכר, פסק הדין תומך בקביעת בית הדין האזורי כי צמצום משרתו של המערער ממשרה מלאה למשרה חלקית (50%) על ידי המוסד היה כדין, נוכח המצב הכלכלי הקשה והקיצוצים ברחבי הארגון. למערערים הייתה ברירה להתפטר ולתבוע פיצויי פיטורים מלאים או להמשיך לעבוד במשרה חלקית, וכפי שבחרו באפשרות השנייה, הם אינם זכאים להפרשי שכר. שנית, המערערת תבעה פיצויי פיטורים בגין תקופה שבין 1998 ל-1999 בה הייתה הפסקה בהעסקתם במכון. בפסק הדין נקבע כי המערערת אינה זכאית לפיצויי פיטורים בתקופה זו, שכן הפסקת העבודה עלתה על שלושה חודשים ולא היה הסכם בכתב לשמירה על רציפות זכויות. גם הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים ביטל כל טענה כזו. עם זאת, המערערת זכאית לפיצויי פיטורים בגין התקופה שממאי 1999 ועד יוני 2002, וכן לשחרור כל הכספים שנצברו במהלך העסקתם. לבסוף, בסוגיית דמי ההודעה המוקדמת, פסק הדין פוסק לטובת המערערת, וקובע כי על פי חוקת ההסתדרות חייבים להם חודש נוסף של דמי הודעה מוקדמת מעבר לחודש שקיבלו. זאת, משום שעל פי החוקה, עובד שפוטר לאחר שלוש עד חמש שנות עבודה רצופות צריך לקבל הודעה מוקדמת של חודשיים, והמערער עבד שלוש שנים רצופות במוסד. סיכומו של דבר, הערעור מתקבל בחלקו ונדחה בחלקו. המערערת זכאית לחודש נוסף של דמי הודעה מוקדמת, אך תביעותיה לתוספת שכר ולפיצויי פיטורים נוספים נדחות. כל צד יישא בהוצאותיו, ופסק דינו של בית הדין האזורי יאושר בשינוי זה.