ע"א 559/69

תקציר

בפרשת דן אלמגור נ' גיורא גודיק ואחרים, טען המערער, אלמגור, להפרת זכויות יוצרים במקהלות ובפינאלה שהלחין למחזמר "קזבלן". בית המשפט המחוזי קבע כי זכויות היוצרים של אלמגור הופרו בפרק הסיום שנקרא "ברית מילה", אך לא בפזמונים. בית המשפט העליון עמד על מספר נקודות מרכזיות: זכות יוצרים אינה מעניקה מונופול, והיא חלה רק על הבעת רעיונות ולא על הרעיונות עצמם; ראיות להעתקה אינן חייבות להיות ישירות, ודמיון מהותי יכול להסיק על הפרה. אלמגור טען כי נעשה שימוש שלא כדין בפזמונים, ועדי ראייה אישרו כי למשיבים השלישי והרביעי הייתה גישה לשיריו לפני שהלחינו את גרסאותיהם. בית המשפט ניתח שירים ספציפיים, ומצא הפרה של "כל הכבוד", "רד ממני קזבלן" ו"הפנים שלך אהובתי בערפל", וציין קווי דמיון משמעותיים בתוכן ובמבנה שהשתמע מהעתקה. לעומת זאת, שירים אחרים כמו "Wonder Sandals" ו-"Democracy" לא הפגינו דמיון מספיק כדי לאשר הפרה. פסק הדין אישר את קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר הפרה ב"ברית מילה" בלבד נגד קניוק, ושלל את מעורבותו של המשיב הרביעי. בסופו של דבר, הערעור התקבל באופן חלקי, תוך הכרה בהפרות בשירים המודגשים, כאשר הוצאות נפסקו לאלמגור כנגד המשיב הראשון, השני והשלישי, ואילו הוצאות למשיב הרביעי הוטלו על אלמגור.