בש"א 3086/95

תקציר

במקרה שהוצג הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שביטל פסק בוררות. בקשה זו הוגשה באיחור של יום, מה שגרר תגובה מבית המשפט העליון שדרשה נימוק. השיהוי יוחס לטעות ספירה פשוטה: בא כוח המבקש סבר בטעות כי בדצמבר יש רק 30 יום, מה שהוביל להגשה המאוחרת ביום 23.1.95, במקום 22 בינואר הנדרש. בית המשפט העליון דחה תחילה את הערעור בשל השיהוי, אך התיר בקשה נוספת להארכת זמן. נטען כי שיהוי של יום אחד דורש הצדקה, שכן פסקי הדין הופכים סופיים עם תום תקופות הערעור, ומעניקים סגירה לצדדים המעורבים. בית המשפט העליון התייחס למקרים קודמים המתייחסים לטעויות אריתמטיות כאלה כאל כאלה שעשויות להצדיק הארכה. על אף שהמשיב ערער עליה, בסופו של דבר הכיר בית המשפט בטעות ביחס לימי דצמבר כ"סיבה מיוחדת" תקפה, כפי שנקבע במקרים תקדימיים כמו ב"א 31/58. משכך, נעתר בית המשפט העליון להארכה והתיר להמשיך בערעור מבלי להטיל הוצאות. ההחלטה מדגישה את הניואנסים של מועדים פרוצדורליים ואת האיזון בין לוחות זמנים משפטיים נוקשים לבין טעויות אנוש אמיתיות.